קשמה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף חפץ חיים

החלטה

בית המשפט המחוזי הורני בפסק דינו מיום 5.3.13 רע"א 193-02-13 לנמק את החלטתי מושא בקשת רשות הערעור.

להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניין.

המבקש עתר בבקשה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה ליתן פסק דין המצהיר כי שטר משכון מיום 10.6.09 (להלן: "שטר המשכון") הינו בטל ומבוטל שכן לגרסתו הוספו בו שלא כדין המילים "ללא הגבלה בסכום".

כמו כן עתר המבקש על סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח על ידי המשיב לצורך מימוש המשכון.

המשיב טען בכתב התשובה כי המבקש חתם על 2 הלוואות האחת מהן הלוואה על סך 48,232 ₪ בפריסה ל-32 תשלומים (להלן: "ההלוואה הראשונה"). והשנייה הלוואת בלון על סך 78,970 ₪ שפירעונה בתשלום אחד שחל ביום 15.2.12 (להלן: "ההלוואה השנייה").

המשיב הוסיף וטען כי לצורך הבטחת פירעון ההלוואות חתם המבקש על שטר משכון לגבי רכב מסוג פולקסוואגן שנרכש ע"י המבקש (להלן: "הרכב").

לגרסת המשיב לא נפרעה לו עד מועד הגשת התביעה סכום ההלוואה השנייה, ומשכך פעל למימוש המשכון.

בישיבת יום 10.10.12 לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין לרבות בחינת מאזן הנוחיות המתחייב מעמדותיהם, הוריתי על שחרור הרכב שנתפס קודם לכן ע"י המשיב כנגד תשלום בסך 15,000 ₪ ששולם ע"י המבקש למשיב וכן הצעתי לבעלי הדין הצעה לפיה יתרת החוב של המבקש כלפי המשיב תפרע ב-16 תשלומים רצופים ושווים.

המבקש הודיע לבית המשפט כי אין בדעתו או ביכולתו להפקיד את הסך של 15,000 ₪ וכן כי איננו מקבל את הצעת הפשרה שניתנה על ידי לבעלי הדין.

בתגובתו מיום 7.11.12 הודיע המשיב כי הוא מקבל לפנים משורת הדין את הצעת הפשרה שהעלה בית המשפט. המשיב הטעים כי יתרת חוב ההלוואה השנייה מסתכמת לסך של כ-79,000 ₪.

כאמור לעיל המבקש לא קיבל את ההצעה.

בהחלטתי מיום 23.12.12 לאחר שהמבקש הודיע כי איננו יכול ואיננו מסוגל לשלם את הסך של 15,000 ₪ וכן לפרוע את ההלוואה בתנאי הפשרה הוריתי על קביעת התיק לשמיעת הראיות ליום 31.10.13.

ביום 2.1.13 הגיש המבקש בקשה דחופה ביותר לשחרור הרכב תוך ביטול ההתניה לתשלום סך 15,000 ₪ וכן ביקש לחלק את סכום ההלוואה השנייה ל-36 תשלומים.

הבקשה האמורה נשלחה לתגובת המשיב אשר טען בתגובתו כי המבקש לא שילם את התשלומים החודשיים שחלים עליו לשיטתו בסך 2,194 ₪ לחודש החל מפברואר 2012. וכי עד למועד הגשת התביעה הסתכם חובו של המבקש לסך 25,000 ₪ ומשכך יש לחייבו לשלם את הסכום האמור וכן להורות לו לשלם את הסכום החודשי בסך 2,194 ₪ עד למועד הדיון שנקבע לשמיעת הראיות.

הוריתי למבקש להשיב לתגובה זו בתוך 7 ימים.

המבקש בתשובתו לתגובה מיום 10.1.13 חזר ודרש את ביטול ההחלטה בדבר תשלום בסך 15,000 ₪ וכן עמד על החזרת הרכב לידיו לאלתר וללא עלות האחסנה וחזר ודרש לחלק את הלוואת הקרן בסך 79,000 ₪ ל-36 תשלומים.

בהחלטתי מיום 16.1.13 דחיתי את בקשת המבקש.

על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.3.13 הנני לנמק כדלקמן:

בבחינת היחס שבין סה"כ סכום ההלוואה השנייה אשר כנטען, לא נפרעה על ידי המבקש (כ-79,000 ₪) לבין הסכום שנדרש המבקש לשלם למשיב לאלתר (15,000 ₪) סבורני כי מדובר בסכום סביר בהחלט אשר המבקש לא התנגד מלכתחילה לשלמו אך חזר בו לאחר מכן.